שחרור בתנאים לנאשם בסחר באמל"ח - פסקדין

מונח בפניי ערר הסנגוריה נגד החלטת בימ"ש קמא להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בכתב האישום שהוגש נגד העורר מיוחסת לו עבירה של סחר באמל"ח הכוללת מספר אירועים. כך נטען כי בשנת 2002 העביר העורר רובה אנגלי ואקדח שהיו ברשותו לגיסו, שהיה חבר בחוליה צבאית וביצע פיגועי ירי רבים. כן נטען כי באותה שנה מכר העורר לגיסו רובה M1 אשר שימש בהמשך לביצוע שני פיגועי ירי בשנים 2004-2005. במועד אחר, שאינו מוקדם משנת 2004, אף העביר העורר, עפ"י הטענה, רוס"ר קלצ'ניקוב לפעיל גדודי אל אקצא. כעבור 20 ימים החזיר הפעיל את הרובה. על כך מוסיף כתב האישום ומפרט שני אירועים בהם העביר העורר כדורים לגיסו. אירועים אלו אירעו אף הם בשנת 2002 ו-2005.

בקבלו את בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, ציין ביהמ"ש כי הסניגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טען כי נסיבות המקרה מלמדות על שיהוי רב, אשר יש בו ללמד על היעדר מסוכנות. טענה זו דחה בימ"ש קמא, כאשר קבע כי נושא השיהוי מהווה אמנם שיקול אשר על ביהמ"ש להתחשב בו, אך אין בכוחו, במקרה הנוכחי, ללמד על התפוגגות עילת המסוכנות. כן קבע ביהמ"ש כי קיימת גם עילת מעצר של חשש להימלטות מפני אימת הדין.

בערר ציין הסנגור כי לא הובן נכונה ע"י ביהמ"ש בכל הקשור לקיומה של תשתית ראייתית לכלל המתואר בכתב האישום. הסניגור הסביר כי אמנם מסכים שקיימות ראיות מסיימות הקושרות את העורר לחלק מן העבירות, אך חלק אחר אינו מבוסס כדבעי, או לא היה צריך להיכלל בכתב האישום, שכן לא היה בידיעת העורר (בעניין זה כיוון הסניגור לפיגועים שבוצעו ע"י הפעילים באמצעות כלי הנשק). על כך הוסיף הסנגור והטעים כי המעשים המיוחסים לעורר בוצעו, על פי הטענה, זמן רב לפני מעצרו, כשלחלוף הזמן השפעה מכריעה על קביעת מסוכנותו של העורר. בעניין זה, פירט הסנגור כי, מעבר לזמן שחלף, רשויות החקירה לא הזדרזו לעצור את העורר, למרות שההפללה המרכזית נגדו התקבלה עוד בחודש מאי 2006, ובמשך כשנה לא הוגבלה תנועתו של העורר, אשר יצא מן האזור וחזר אליו באין מפריע.

התביעה הצבאית התנגדה לערר, תוך שסמכה את ידיה על קביעות בימ"ש קמא. התביעה ציינה כי לא חל שיהוי במעצר, שכן זה התאפשר רק לאחר קבלת האמרה המרכזית שניתנה בחודש מאי 2007. התביעה הדגישה את המסוכנות הטמונה בסחר בכלי נשק, במיוחד במקרים בהם מדובר בדפוס פעולה כבמקרהו של העורר.

עם תום העיון בראיות שנאספו ע"י התביעה ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, לא בלי היסוס, כי יש לקבל את הערר ולהורות על שחרור העורר.

תחילה, מן הראוי לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לחלק הארי של המתואר בכתב האישום. העורר מופלל ע"י עד התביעה מספר 2 שהוא גיסו, בכך שבשנת 2002 מסר לו רובה אנגלי ואקדח, אותם ביקש ממנו להחביא עבורו. כן מוסר העד כי בהמשך ביקש ממנו העורר למכור את האקדח. העד אף מוסר כי קנה רובה נוסף מהעורר ומסר אותו לחברו. העד מציין עוד כי קיבל כדורים מן העורר על מנת להחביא אותם, אך עשה בהם שימוש. יחד עם זאת, מספר העד כי רק לאחר קבלת הנשק החליט להקים חוליה צבאית ולבצע איתה פעילות. לעומתו, עד התביעה מספר 3 הודה כי קיבל מהעורר נשק מסוג קלצ'ניקוב, ולאחר 20 ימים לערך החזירו לעורר.

יש לקבוע, על כן, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר כמתואר בכתב האישום. עם זאת, אין כל ראייה כי העורר היה מודע להשתייכותם של העדים לארגוני טרור או לפעילות שבוצעה על ידיהם. אלא שלעובדה זו אין משקל רב, שכן קבענו מספר פעמים כי המסוכנות שבעבירות הסחר בציוד מלחמתי מתבטאת בעיקר בהגעתם של אמצעים קטלניים לידיים בלתי מורשות. הנה כי כן, משהעביר העורר מספר כלי נשק, אשר בסופם של דברים, חלק מהם שימש לביצוע פיגועים, יש לקבוע כי מעשיו מלמדים על מסוכנות.

יחד עם זאת, אין בפנינו מצב בו אדם סוחר באופן אינטנסיבי בכלי נשק. יתרה מזו, וכאן העיקר, הפעילות האחרונה המיוחסת לעורר בוצעה בשנת 2005, כאשר אין מדובר בסחר חמור במיוחד, אלא בהעברת כדורים לשמירה. חלפו, על כן, למעלה כשנתיים מאז העבירה האחרונה וכחמש שנים מאז בוצעו העבירות החמורות יותר. על כך יש להוסיף שהצדק עם הסנגור כי עוד בשנת 2006 הייתה בידי הרשויות אמרה ברורה המפלילה את העורר באופן ישיר במסירת נשק מסוג קלצ'ניקוב לאדם אחר, אך לא נעשה דבר על מנת לעצור את העורר מאז ועד לאחרונה.

בשורה של החלטות עמדנו על השפעת שיהוי בפתיחת חקירה על הערכת מסוכנותו של נאשם (ראה דוגמה אחת מני רבות ע"מ איו"ש 3346/05 אלשייך נ' התוב"ץ). ודוק, הצדק עם בימ"ש קמא, כי אין שיקול זה צריך להביא באופן אוטומטי לשחרור. על ביהמ"ש לבחון את כלל הנסיבות של המקרה, ועל פיהן להסיק האם שחרור הנאשם עלול לסכן את ביטחון האזור והציבור, במידה כזו המחייבת מעצרו.

עם זאת, במקרה דנן הנני סבור כי השיהוי האמור מצטרף לתקופת זמן ממשוכת למדי, לגביה אין כל ראייה כי העורר עירב עצמו בעבירות כלשהן.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי על אף שהעורר היה מעורב לכאורה במספר מקרים של סחר בנשק, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות והשיהוי במעצרו של העורר, מטים את הכף לטובת הסתפקות בחלופת מעצר.

סבורני עוד, כי חלופה הולמת אף תבטיח התייצבות העורר לדיונים בעניינו.

בנסיבות אלה, הגעתי כאמור למסקנה כי יש לקבלת את הערר ולהורות על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת 30,000 ש"ח במזומן לקופת ביהמ"ש.

ב.      התייצבות כל יום א' עד שעה 12:00 בתחנת המשטרה בבנימין.

ג.        התייצבות לדיונים המשפטיים שייקבעו ע"י בימ"ש קמא.

לא יימלא העורר אחר תנאים אלה, ייעצר ויובא בפני שופט של ערכאה ראשונה ביום 5.7.07.

ניתנה היום, 27 ביוני 2007, י"א בתמוז התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר את ההחלטה לידי הצדדים.